ספרד

ספרד, המדינה שבה החיים מתנהלים בקצב של פלמנקו.
אי אפשר למהר בספרד, לכן באזור הזה של העולם אפילו השעון עובד אחרת.
עם סייסטה באמצע היום ושקיעות ארוכות שמתחלפות בלילות סוערים.
ספרד יודעת לשלב מצוין בין המודרני למסורתי.
ברצלונה עם גאודי והעיצוב העתידני שלה, מדריד עם השדרות הרחבות והמוזיאונים, וסביליה עם הסמטאות הצרות והקסם הדרומי.
זו מדינה של חושים. הצבעים באדריכלות, הריחות בשווקים, הקולות של הגיטרות בכיכרות, הכל עטוף באנרגיה שמזמינה אותך לעצור ולהרגיש.
ומה עם האוכל? כאן אין מקום לדיון.
טאפס זה לא רק אוכל, אלא מדובר בסגנון חיים יחיד ומיוחד.
מנשנשים קצת פה, לוגמים סנגריה שם, ושום דבר לא באמת נגמר.
תמיד מחכים עוד צלחות על הדרך, גם אם מחוגי השעון מראים שהשעה כבר 12 ורבע בלילה.
בכל זאת ספרדים ולא כמו בגרמניה שם חיים באופן מדויק הרבה יותר.

אבל ספרד היא לא רק אוכל ולא רק חופים אינסופיים בקוסטה דל סול.
יש את הפירנאים בצפון, את אנדלוסיה בדרום, ואת האיים הקנריים והבלאריים שמרגישים כמעט כמו עולם אחר.
ואז מגיע הכדורגל.

כאן זו לא סתם ליגה אלא זו מלחמת זהויות.
ריאל מדריד מול ברצלונה, סביליה מול ריאל בטיס, אתלטיק בילבאו מול כל מי שלא מבין את הבאסקים.
בכל משחק יש תשוקה, גאווה וחגיגה שמתחילה ביציע ונמשכת ברחובות עד למשחק הבא.
כך שבספרד יש הכל.
אמנות, מוזיקה, נופים, אוכל וגם את אחת הליגות הכי מלאות תשוקה, דרמה וכישרון בעולם. הלה ליגה, כמובן.